שי המחלץ בע"מ נ' סנטר ג'יפ בע"מ

פסק דין

1.מה היקף אחריותה של הנתבעת אשר מכרה לתובעת מנוע מפירוק אשר הותקן ברכב של לקוח והתגלה מאוחר יותר כמזוייף?

רקע וטענות הצדדים

2.התובעת התקינה באוגוסט 2011 ברכבו של לקוחה, פנחס וקנין, להלן - הלקוח, מנוע משומש שרכשה מהנתבעת. המנוע יועד לרכב טנדר מסוג מזדה שנת ייצור 1995, מ.ר.

99-620-09, ונרכש תמורת 1,392 ₪, כאמור בחשבונית מיום 31.8.11.

בשטר המכר למנוע נרשם כי המנוע הותקן ברכבו של הלקוח ביום 2.8.11. בפרטי המוכר בשטר המכר, אשר נחתם על ידי הנתבעת ביום 8.9.11, הוצהר כי המנוע פורק מרכב מ.ר.

95-966-09 ומספר המנוע הינו 269955.

ביום 26.12.11, במהלך מבחן שנתי לרכב, מצא בוחן הרכב כי מנוע הרכב מזוייף. הצדדים לא חלוקים על עצם הזיוף ולא הביאו ראיות ממשיות למהות הזיוף, אולם עלה מהדיון כי נעשו שינויים במספר המוטבע על המנוע כדי שיתאימו למספר המנוע ברשיון הרכב ממנו פורק.

נוכח אחריות התובעת ללקוח ועקב תלונותיו, סיפקה לה הנתבעת ביום 26.1.12, ללא חיוב, מנוע חלופי. מאחר והמנוע החלופי התגלה כלא תקין, רכשה התובעת עבור הלקוח מנוע אחר ותבעה הוצאותיה מהנתבעת.

הנתבעת טוענת כי מכח חשבונית המכר והנוהג בענף חלקי החילוף המשומשים, אין היא נושאת באחריות לטיב המוצר שסופק. לשיטתה, העדר אחריותה חלה גם בנסיבות העניין בהן התגלה כי המנוע מזוייף ולכל היותר יש לחייבה להשיב את התמורה שקיבלה עבור המנוע, כפי שהסכימה מלכתחילה.

דיון והכרעה

אחריות הנתבעת

3.למרות שהעילה המשפטית שבבסיס התביעה לא צויינה במפורש בכתב התביעה, לטענת התובעת התרשלה הנתבעת בכך שמכרה לה מנוע שהתברר כמזוייף. בנוסף טוענת כי פעלה הנתבעת בניגוד לחובתה החוזית והחוקית כעוסק המחזיק ברשיון סחר במוצרי תעבורה מטעם משרד התחבורה.

למרות ששאלת הרשלנות הינה השאלה המרכזית, כמעט ולא הובאו ראיות לבחינתה. התובעת מצידה מסתמכת על כך שבפועל פעלה הנתבעת בניגוד להצהרתה בשטר המכר, ואכן נוכח האמור בו, היה על הנתבעת להוכיח כי לא התרשלה.

בשטר המכר הצהירה הנתבעת, מוכרת המנוע, כי המנוע שפורק מרכב אשר נרכש על ידה לצורך פירוק לחלקים, תואם למספר המנוע ברשיון הרכב ממנו פורק. כל שטענה הנתבעת כדי להדוף אחריותה היה כי אין לה דרך לדעת אם המנוע מזוייף או תקין עובר למכירתו. מעדות מנהל הנתבעת, מר יוסף דלק, עלה כי לא ידע הוא להגיד מי האדם מטעמו שרשם את הפרטים בשטר המכר ועלה כי אחד מעובדיו עשה כן. עולה כי הנתבעת לא זימנה לעדות את מי שמילא את שטר המכר ואין יסוד עובדתי לטענתה כי לא יכלה להבחין במועד מכירת המנוע כי יש חשד לזיופו וכי הזיוף יכל להתגלות רק על ידי בוחן מוסמך.

רק בחקירה החוזרת של מנהלה הוספו טענות כי אם יש לייחס לנתבעת רשלנות אזי גם התובעת התרשלה בכך שלא הבחינה בזיוף עת הרכיבה את המנוע ויכלה אז לבחון את מספרו באופן טוב יותר מהנתבעת. משקל טענות אלו נמוך נוכח העובדה כי באו מפי מנהל הנתבעת בחקירה חוזרת ומנהל התובעת לא נחקר כלל על שאלות רשלנותה.

אמנם גם התובעת חתומה על שטר המכר אולם מחתימתה עולה כי חתמה ביום 2.8.11 ותוכן הצהרתה שונה מהצהרת המוכר. מתקין המנוע, היא התובעת, מצהיר בשטר המכר כי הרכיב מנוע שפרטיו מצויינים בשטר המכר וכי הרכיב אותם ברכב בו הנתונים הטכניים של המנוע שפורק תואמים לנתוני הרכב בו הותקן. מתקין המנוע אינו משווה בין מספר המנוע ברשיון הרכב המפורק ממנו נלקח המנוע למופיע על המנוע עצמו.

יתרה מכך, מהעדויות עלה כי בפועל שטר המכר נותר בידי הנתבעת עד למועד חתימתו ביום 8.9.11, כחודש לאחר התקנת המנוע, וזאת כבטוחה לכך שתשולם תמורת רכישתו. רק לאחר שנחתם שטר המכר על ידי הנתבעת, הועבר לתובעת אשר מילאה בדיעבד את מועד הרכבת המנוע. לפיכך, במועד בו קיבלה לידיה התובעת את שטר המכר לא יכלה לבחון את מספר המנוע.

סעיף 7(א1) לחוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גניבות), תשנ"ח – 1998, מחייב את בעל העסק שבו פורק החלק לרשום את פרטי החלק. מדובר בהוראה שתכליתה לעקוב אחר מקור החלקים ולמנוע סחר בחלקים גנובים. על כל העוסק בתחום להקפיד בבחינת ורישום הפרטים כדי למנוע את המשך הסחר בחלקים הגנובים.

מכל האמור לעיל עולה כי הנתבעת לא הוכיחה כלל כי בדקה את מספר המנוע מול רשיון הרכב ממנו פורק ולא עלה בידה להראות כי המספר שהוטבע על המנוע תאם לרשיון הרכב ממנו פורק. גם אם תאם המספר, לא ניתן כל הסבר מדוע לא ניתן היה להבחין כי נעשו שינויים במספר המוטבע באופן שבודק סביר היה מבחין בשינוי שנעשה ומעלה חשד לזיוף המספר.